אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַשְּׁלִישִׁי בָא מַחְמַת שֶׁרֶץ אָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ תְרוּמָה. בָּעֵי קוֹמוֹי. אֲפִילוּ כְרִבִּי עֲקִיבָה. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי הִילָא. וַאֲפִילוּ כְּרִבִּי עֲקִיבָא וְלָמָּה. טְבוּל יוֹם פְּסִיל וְהַשֵּׁינִי פְסִיל. מַה טְבוּל יוֹם אֵינוֹ פוֹסֵל אֶת הַחוּלִין מִלַּעֲשׂוֹתָן תְּרוּמָה. אַף הַשֵׁנִי אֵינוֹ פוֹסֵל אֶת הַחוּלִין מִלַּעֲשׂוֹתָן תְּרוּמָה. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁלִישִׁי בָא מַחְמַת שֶׁרֶץ אָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ תְרוּמָה וּמוּתָּר לַעֲשׂוֹתוֹ קוֹדֶשׁ. רִבִּי זְעִירָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. מְטַמֵּא בַקּוֹדֶשׁ. וְאַתְּ אָמַר אָכֵין. אָמַר לֵיהּ. מִשּׁוּם מַעֲלָה. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. עִיקַּר טוּמְאָתוֹ בַקּוֹדֶשׁ מִשּׁוּם מַעֲלָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְלָמָּה הוּא מְטַמֵּא בַקּוֹדֶשׁ. מִשּׁוּם מַעֲלָה. אָמַר רִבִּי יוּדָן. וַאֲפִילוּ כְרַבָּנִן דְּאִינוּן אָֽמְרִין. אֵין הַשְּׁלִישִׁי בְחוּלִין. וְלָמָּה הוּא אָסוּר. מְטַמֵּא בַקּוֹדֶשׁ. מִשּׁוּם מַעֲלָה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי. וְלֵית אֲנָן צְרִיכִין שְׁמָעִין לֵיהּ מִן בַּר נַשׁ רַב.
Pnei Moshe (non traduit)
טבול יום פסיל. את התרומה והשני שבחולין פוסל את התרומה מה מצינו בטבול יום שנגע בחולין אינו פוסלו מלעשותו תרומה אף השני שבחולין אינו פוסל את החולין הנוגע בו מלעשותו תרומה:
אמר ר' יוחנן השלישי בא מחמת שרץ. זהו השלישי שבחולין כדפרישית לעיל דקרי לי' בא מחמת שרץ משום דקרא דמיירי בשרץ סתמא כתיב ואפי' בחולין:
מותר לעשותו תרומה גרסינן. כדמוכח מדלקמיה וכלומר דמה שנגע בשני שבחולין טהור אפי' לקרות שם תרומה עליו:
בעי קומוי. שאלו לר' יוחנן אם אפילו כר''ע אזלא שמעתתיה:
וקאמר ר' יוסי דאפי' כר''ע. דס''ל כשמואל לעיל דלא אמר ר''ע שני עושה שלישי אלא בתרומה לבד אבל בחולין טהור לגמרי הוא ומותר לעשותו תרומה:
ולמה. וטעמא מאי:
ה''ג ר' יוסי בשם ר' יוחנן שלישי בא מחמת שרץ מותר לעשותו תרומה ואסור לעשותו קדש. וה''פ דר' יוסי מוסיף בשם ר' יוחנן בזה דלעשותו קדש אסור דלתרומה דוקא טהור הוא אבל לא לקדש:
רבי זעירא בעא כו'. כלומר דאנן קי''ל דהשלישי אפי' מטמא הוא לקדש לפסלו לרביעי ואת אמר אכן בתמיה דלעשותו קדש אסור דמשמע הוא עצמו אסור לעשותו קדש אבל אינו מטמא בקדש:
א''ל משום מעלה. דמה דמטמאה בקדש לעשותו רביעי אינו אלא משום מעלה בעלמא כדאמרי' בחגיגה ריש פ''ג דרביעי בקדש מעלה דרבנן בעלמא היא דהוי מהני חמש בתרייתא דקחשיב שם במתני' דלית להו דררא דטומאה דאורייתא וכפי פרש''י שם:
אמר ר' שמואל כו'. ר' שמואל מוסיף על דברי ר' יוסי דאפי' עיקר טומאתו של שלישי בקדש היינו מה דאמרת אסור לעשותו קדש נמי משום מעלה בעלמא הוא דהרי לעשותו תרומה טהור הוא:
א''ר יוסי. לדידך דעיקר טומאתו נמי משום מעלה הוא א''כ ולמה גזרו עוד שיהא מטמא בקדש משום מעלה דבהך מעלה לחוד סגי מה שגזרו בעיקר טומאה שבקודש אסור לעשותו ובתרומה מותר אלא ודאי דעיקר טומאה לאו משום מעלה היא וכך קיבלנו דלתרומה מותר לעשותו ולקדש אסור אליבא דר''ע:
א''ר יודן ואפילו כרבנן כו'. כלומר דמה את מתמה בזה לר''ע דלדידך תיקשי הכי ואפילו לרבנן דאמרי אין שלישי בחולין מודו הן עכ''פ בחולין שנעשו על טהרת הקודש דעושין רביעי והיינו כמ''ד בחגיגה חולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו והכא ע''כ בחולין שנעשו על טהרת קודש מיירי דאי לא היו נזהרין בשמירתן על טהרת הקודש בלאו הכי אסור לעשותן קודש וא''כ לדידהו נמי תיקשי ולמה הוא אומר בהן מטמאה בקדש משום מעלה דבחד מעלה סגי שיהו הן עצמן שלישי ואסור לעשותן קדש וע''כ לומר דכולה חדא מעלה היא דכשאתה עושה אותו לשלישי בקדש פוסל נמי לרביעי כדין שלישי בקדש וכן נמי' לר''ע:
ולית אנן כו'. ביומיה דודאי דבר כזה צריכין אנחנו לשמוע מאדם גדול כמותך דר' יוסי סבר כמ''ד חולין שנעשו על טהרת הקודש לאו כקודש דמו אלא כחולין גמורין הן ואי אתה משכחת לה הך קושיא אליבא דרבנן:
מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרַב. הָרִאשׁוֹן שֶׁבְּחוּלִין טָמֵא וּמְטַמֵּא וְהַשֵּׁינִי פוֹסֵל וְלֹא מְטַמֵּא וְהַשְּׁלִישִׁי נֶאֱכַל בִּנְזִיד הַדֶּמַע. 22a הָא לַעֲשׂוֹתוֹ דֶמַע אָסוּר. וְאָסוּר דְּבַתְרָא. הָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁינִי שֶׁבַּתְּרוּמָה טְמֵאִין וּמְטַמְּאִין. וְהַשְּׁלִישִׁי פוֹסֵל וְלֹא מְטַמֵּא. וְהָרְבִיעִי נֶאֱכַל בִּנְזִיד הַקּוֹדֶשׁ. אִין תֵּימַר. הָא לַעֲשׂוֹתוֹ קוֹדֶשׁ אָסוּר. אַשְׁכָּחַת מֵימַר מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרַב. דָּמַר רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב. שְׁלִישִׁי בָא מַחְמַת הַשֶּׁרֶץ וְהָֽרְבִיעִי מוּתָּר לַעֲשׂוֹתוֹ קוֹדֶשׁ. שֶׁלֹּא אָֽמְרוּ רְבִיעִי בַקּוֹדֶשׁ אֶלָּא בְקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ מְקוּדָּשִׁין. אָמַר רִבִּי חוּנָה. וְלֹא בִתְרוּמָה אֲנָן קַייָמִין. וּתְרוּמָה אָסוּר לַעֲשׂוֹתָהּ קוֹדֶשׁ שֶׁלֹּא לְהַמְצִיא בָהּ תְּקָלָה. וְאָמוּר דְּבַתְרָא. הָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁינִי וְהַשְּׁלִישִׁי שֶׁבַּקּוֹדֶשׁ טְמֵאִים וּמְטַמְּאִים. וְהָרְבִיעִי פְסִיל וְלֹא מְטַמֵּא. וְהַחֲמִישִּׁי נֶאֱכַל בִּנְזִיד הַקּוֹדֶשׁ. אִין תֵּימַר. הָא לַעֲשׂוֹתוֹ קוֹדֶשׁ אָסוּר. וְכִי יֵשׁ חֲמִישִּׁי בַקּוֹדֶשׁ. וְאַתְּ אָמַר לֵית כֵּן. וְהָכָא לֵית כֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
וכי יש חמישי בקודש. בתמיה הא לא משכחת חמישי בקודש אלא רביעי ותו לא:
ואת אמר לית כן. על כרחך אי אפשר לדייק כן אלא הא דקאמר בנזיד הקודש לאו דוקא הוא דאפי' לאכלו לשם קודש בעצמו מותר:
והכא. נמי בנזיד הדמע לית כן דלאו דוקא הוא וליכא סייעתא לרב:
ואמור דבתרה. דאכתי לא קאי אדיוקא ממתני' התם דלקמן דקתני הראשון והשני והג' שבקודש כו':
מתניתא מסייעא לרב. דשני עושה שלישי בחולין דתנן במסכת טהרות הראשון שבחולין טמא ומטמא וקס''ד דבחולין גרידי מיירי דמטמא את השני לפסול עוד שלישי:
והשני. שבחולין פוסל לשלישי ואינו מטמא לפסול עוד רביעי:
והשלישי. שבחולין:
נאכל בנזיד הדמע. בתבשיל שהתרומה מעורבת בו וקרי לה לתרומה דמע ע''ש מלאתך ודמעך וגו' וכגון שלישי זה אם מקפה חולין הוא מותר לתת לתוכו תבלין ושום ושמן של תרומה לאוכלו משום דליכא כזית בכדי אכילת פרס:
הא לעשותו דמע אסור. מדקתני בנזיד הדמע ש''מ לעשות להשלישי זה דמע עצמו לקרות עליו שם תרומה על טבל שיש לו אסור משום דהוי ליה שלישי ואי אמרת אין שלישי בחולין אמאי אסור והיינו סייעתא לרב:
ואמור דבתרה. כלומר דדחי לה הש''ס להאי דיוקא דאי דייקת הכי א''כ תאמר המשנה שלאחריה דתנן התם הראשון והשני שבתרומה טמאין ומטמאין לשלישי לפסול עוד רביעי:
והרביעי. שבתרומה נאכל בנזיד הקודש בתבשיל שהקודש מעורב בו:
אין תימר כו'. ואי דדייקת הכא נמי כן אליבא דרב דלעשותו קודש עצמו אסור נמצאת אומר דמחלפא שיטתיה דרב וקשיא דידיה אדידיה:
דאמר ר' בא בשם רב דהשלישי בא מחמת שרץ. כדפרי' לעיל דבחולין נמי הוא:
והרביעי. הנוגע בו מותר לעשותו קודש שאין לך רביעי בקודש אלא בקדשי המקדש מקודשין כלומר בבשר קודש עצמו הוא דאשכחן רביעי ולדידך דדייקת נמי דרביעי בתרומה אסור לעשותו קודש א''כ מחלפא שיטתי' דרב:
אמר ר' חונה. ומאי קושיא ולא בתרומה אנן קיימין במתניתין דהכא דדייקינן מינה ורביעי שבתרומה ודאי אסור לעשותו קודש:
שלא להמציא בה תקלה. לקודש דאי מטהרת לה אצל קודש אתו לידי תקלה ולטהר ג''כ רביעי בקודש עצמו דאמרי האי קודש והאי קודש דתרומה נמי קודש איקרי כדכתיב ואחר יאכל מן הקדשים ואתרומה קאי אבל מה דאמר רב בחולין הוא דקאמר דשלישי הבא מחמת שרץ בחולין נמי מיירי כדפרישית וקאמר דהרביעי ממנו מותר לעשותו קודש והשתא שפיר דייקינן אליביה דרב להני תרתי מתני' ורישא דקאמר דהג' בחולין אסור לעשותו דמע הוי סייעתיה:
אין תימר. הכא נמי לדייק כן דהחמישי שבקודש לעשותו כו' כלומר דמה שנגע ברביעי בקודש שוב אסור לקרותו שם קודש ולאכול בפני עצמו כ''א דוקא בנזיד המעורב:
והשלישי פוסל. לרביעי ולא מטמאו שיפסל עוד חמישי:
22b תַּמָּן אָֽמְרִין. מִמָּה שֶׁקִּילֵּס רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֶת רִבִּי עֲקִיבָה הָדָא אָֽמְרָה. הֲלָכָה כְיוֹצֵא בוֹ. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. לְמִדְרָשׁוֹ קִילְּסוֹ. אֲבָל לְמַעֲשֶׂה אֵין הֲלָכָה כְיוֹצֵא בוֹ. דָּמַר רִבִּי אָחָא רִבִּי מַייְשָׁא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. לוֹקִין עַל הַשְּׁלִישִׁי שֶׁבְּמַעֲשׂה וַאֲפִילוּ כְּרִבִּי עֲקִיבָה. רִבִּי יוּדָן בְשֵׁם רִבִּי אִילַי. וַאֲפִילוּ כְּרִבִּי עֲקִיבָה אֵינָן לוֹקִין. לָמָּה. טְבוּל יוֹם פּוֹסֵל וְהַשֵּׁינִי פּוֹסֵל. מַה טְבוּל יוֹם אֵין לוֹ מַגַּע אֶצֶל הַחוּלִין. אִף הַשֵּׁינִי אֵין לוֹ מַגַּע אֶצֶל הַחוּלִין. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. כְּמִינְייָן הַחוּלִין כָּךְ מִנְייָן הַמַּעֲשֵׂר. וְאַתְייָא כַּיי דָּמַר רִבִּי יוֹנָה רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. בָּכַל חוּלִין אֲנָן קַייָמִין. וְאָהֵן פִּירְקָא מַעֲשֵׂר אִינּוּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וַאֲפִילוּ רִאשׁוֹן שֶׁבּוֹ אֵינוֹ מְחוּוָר. לֹא אוֹכַל אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא לֹא אָכַלְתִּי. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי. מִכֵּיוָן דִּכְתִיב כְּכָל מִצְוֹתֶיךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי. כְּמִי שֶׁאֵינוֹ מְחוּוָר.
Pnei Moshe (non traduit)
לא אוכל. בוידוי מעשר כתיב לא אכלתי באוני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא ולא אוכל אין כתיב כאן כלו' דאינו כלאו דעלמא אלא דרך וידוי בעלמא הוא שאומר לא אכלתי וגו' וכדמסיק ר' אבא מרי מנין דלא חשיב לאו דכתיב ככל מצותך וגו' כמי שאינו מחוור כלומר דמתודה שלא עבר על המצוה שלא לעשות המצוה כתיקונה אם היה אוכלו בטומאה אבל אין כאן לאו:
אינו מחוור. אין ברור לנו דלוקה עליו באכילה דהרי לא כתיב ביה לאו בהדי' כדמפריש ואזיל:
ואפי' ראשון שבו. אפי' ראשון לטומאה במעשר שני:
ואהן פירקא. והרי שם מעשר נמי שנינו וע''כ דמעשר וחולין שוין הן לענין זה וכר' אלעזר:
הא דר''ל לא ידעתי אהיכא וחפשתי בכל התלמוד הזה ולא מצאתי. ונראה דקאי אהא דתנן בפ''ב דחגיגה נוטלין לידים לחולין ולמעשר ורמי לה התם מהא דתנן ריש ביכורים התרומה והביכורים כו' וטעונין נטילת ידים והערב שמש מה שאין כן במעשר ומשני כאן באכילה אם אכל חולין צריך נטילת ידים כדאמר התם משום סרך תרומה כאן לנגיעה וכן איתא בבבלי התם לחד תירוצא והשתא קאמר דשמיע ליה לר''ל דמפרק נמי הכי דבאכל חולין עסקינן:
כמניין החולין. כדרך שמונין לטומאה בחולין ראשון ושני ותו לא כך מניין המעשר ואתייא כהאי דאמר כו' באכל חולין אנן קיימין גרסי':
והשני. לטומאה פוסל לתרומה מה מצינו בטבול יום שאוין לו מגע כלל אצל חולין דלחולין לא בעי הערב שמש אף השני כו' כדמקיש לעיל ולר''ע מיהת מקיש לה לענין מלקות דאינה לוקה על הג' שבמעשר דכחולין הוא למניין טומאה כדלקמיה:
טבול יום פוסל. את התרומה:
למה. אינו לוקה:
ואפי' כו'. ודחי לה הש''ס דממלקות אין ראיה דאפי' לר''ע דאמר השני עושה שלישי מ''מ אינו לוקה על השלישי שבמעשר כדמפרש טעמא:
דאמר ר' אחא כו' אין לוקין על השלישי שבמעשר גרסי'. כדמפרש לקמן דמעשר כחולין הוא לענין זה דאין שני עושה שלישי ואם אכלו להשלישי שנגע בשני לטומאה אינו לוקה דאלמא אין שלישי בחולין:
למדרשו קילסו. שדורש יפה המקרא יטמא יטמא אבל להורות למעשה אין הל' כיוצא בו דהלכה אין שני עושה שלישי בחולין:
תמן אמרין. בבבל דממה שראינו שקילס ר' יהושע את ר''ע דאמר על ריב''ז מי יגלה עפר מעיניך כו' ש''מ דהלכה כר''ע:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source